262 פרק שביעי ומדמיין שאביו שר לידר של שוברט או ברהמס . אל התא נכנס זוג ישראלי צעיר . אחרי זמן מה קניוק מבחין בקמט במצחה של הבחורה . היא מביטה בו ונבהלת . "תראה את השערות הלבנות", היא אומרת לבן-זוגה, ומוסיפה : לבן גרמני כזה [ . . . ] תראה את השעון שהוא שם על יד ימין . למה יד ימין ולא שמאל ? תביט באוזניים איך הן צמודות לפנים ולא נפתחות . תראה את הגבות המכווצות . תביט בפייפ, תביט איך העיניים שלו זזות כל הזמן . מאה אחוז נאצי . מאה אחוז מפלצת [ . . . ] תראה איך הפה שלו מתעקם הצידה כמו של אייכמן . תסתכל על הציפורניים איך הן לבנות . ( עמ' 36 ) השניים מנסים להמשיך לתהות על קנקנו של האיש היושב לפניהם, שואלים אותו דבר מה, וקניוק מעמיד פנים שהוא יודע רק גרמנית . קריאה בסיפור הזה חושפת מבט גזעני, המתמקד בגוף, באיברים, בתנוחות, בצורה שהיא כמעט אנטישמית . כאילו היה אפשר לדעת אם בן אדם הוא יהודי או גרמני רק על פי מראהו . ולא רק המבט אלא גם התנהגותם גסת רוח — הם אפילו מביימים נפילה שלה על הרגל שלו כדי להכאיב לו, והוא ממשיך לחייך ולהיות מנומס, כפי שהם מצפים . רק ממש ברגע האחרון, לפני שהם יורדים מן הרכ...
אל הספר