212 פרק שישי הרומן ולהבנת האופן שבו הוא ניסה לעצב את עצמו כיוצר מתוך ראייה רטרוספקטיבית . לאחר שבילה קרוב לשנה בפריז, החליט קניוק לנסוע לארצות הברית מתוך רצון להתפתח שם מבחינה מקצועית . כבר במכתב לנגה אשל מאוגוסט ,1951 עוד לפני שהגיע לארצות הברית, הוא הצהיר כי "אני וכל האחרים יודעים שאני בדרך, זרקתי את הספיחים, ניקשתי לי שביל, ואני מתחיל לצעוד בו . רוצים לסדר לי פה תערוכה אלא שאם כל הכבוד הכרוך בזה אני מסרב, וכנראה שאציג בניו-יורק, יש שם רבים ששמעו עלי או ראו פה את תמונותי 73 שמתפעלים" . איור 50 : מתוך מכתב לנגה אשל, 22 באוגוסט 1951 באותה תקופה הוא שיתף את צבי גרא בהתלבטויותיו האומנותיות . הוא כתב לו שהוא כבר בן ,22 אך עדיין "יורם קטן" שיש לו מחשבות וריגושים : צרות או מין לב מטומטם וכל מיני במיני דברים ולפעמים כשמציצה לה השמש והוא עושה משהו שנדמה לו שהוא טוב ( — זה לוקח בדיוק אמריקה והמצאת הבדידות 213 עשרים רגע, אח"כ רואים איזה סוטין אחד או קוראים איזה חתיכת עגנון והולכים לגג וקופצים למטה — ) אז הוא קצת טוב לו, אלא שזה עובר מיד ונשאר שוב מן פרצוף עם נשמה שחורה, עם נפש מלאה 74 אבנים כבד...
אל הספר