182 פרק שישי שנים רבות הייתה האוטוביוגרפיה ז'אנר מרכזי בספרות העולם . לפי לי גילמור כותבי אוטוביוגרפיות היו גברים, בדרך כלל בעלי השפעה פוליטית או חברתית, מנהיגים, מצביאים, אנשי ציבור ואינטלקטואלים מרכזיים, "דמויות מיוחדות אשר היה בהן מן הסך הכול של תקופתן : אוגוסטינוס, רוסו, פרקלין, 7 כדמויות מופת, הם תמיד היו שגרירים של המבנה החברתי הנרי ג'יימס" . הנשאף, ונחשבו למודל של החברה משום שביטאו את האידיאלים, הערכים והנורמות של תקופתם . כמו בספרות העולם, גם בספרות העברית לז'אנר האוטוביוגרפי היה מקום של כבוד מתקופת ההשכלה ואילך, כפי שציינה תמר הס . ממשה לייב לילנבלום, אשר "עיצב את העצמי האוטוביוגרפי שלו דרך התקוות של תנועת הנאורות עד שאימץ את העמדה הציונית", 8 הספרות העברית בחרה מודל לאומי גברי קונקרטי : באוטוביוגרפיות אלה ניצב אינדיווידואל שיש לו תפקיד חשוב בתחייתן של הספרות והתרבות העברית במאה התשע עשרה ובמאה העשרים . כך, היצירות האוטוביוגרפיות של תקופת ההשכלה והתחייה לכדו את הרוח המשתנה של הלאומיות היהודית, וכך, כמו בספרויות לאומיות באשר הן, "העצמי האינדיווידואלי נתפס הן 9 כייחודי הן כנציג ...
אל הספר