בין המרחבים

התָּלוש של קניוק 171 מאותתים, אורות מבליחים, סולמות נעים, צעקות, קולות והדים . הדלתות נפתחות . ( עמ' 82 ) המשיכה של דן אל הגבהים, ופנטזיית התעופה המתגלגלת אצלו ברצון להיות אלוהי הזבובים, מנחות אותו גם לחשוב על מטוסי הענק השורקים בשמים ועל נמל התעופה שמהווה מרחב ביניים — מעין אקס-טריטוריה . אקס-טריטוריה נוספת המקבלת ביטוי נרחב ביצירה היא בית הקברות שאליו דן מגיע לראשונה בהלוויה של גברת צוקר, אימה של אשתו, ושהוא ממשיך לפקוד מיוזמתו גם לאחר מכן, כשהוא הולך אל קברה של גברת צוקר, "מטפל בפרחים ומשוחח איתה שיחות ארוכות" ( עמ' 83 ) . שם, בבית הקברות, הוא מוצא את השלווה, את הביטחון ואת השקט, "מענה לשאון שהמה בראשי" ( שם ) . הביקור בבית הקברות כמו מוליד מערכת יחסים חדשה עם אימה של גרושתו, שלא הכירה אותו מספיק ולא אהבה אותו בחייה : "נהגנו לשבת שם יחדיו, חמותי המתה גברת צוקר ואני, ולהריח את הפרחים משני צדי הזמן . נתאחדנו בריח המוות, שממנו ניסה כל אחד משנינו לברוח" ( שם ) . בבית הקברות דן גם פוגש את סנדי, שחוותה אף היא אובדן, וכל מערכת היחסים ביניהם נעוצה "בעובדה שאנו קבורים עמוק, שרק בקבר יש בנו נ...  אל הספר