פואטיקה קיצונית: בין ריאליזם חמור לקאמפ מתפרע

בין הקצוות : יורם קניוק וסוזן זונטג 131 התמודדות עם ייצוג החוויה הנפשית : אם טראומה היא משבר בייצוג, הרי היא מייצרת אפשרויות נרטיביות בה במידה שהיא מאפשרת את אי-האפשרות 60 הנרטיבית . הביקורת של קראפס ושל לקהרסט עודדה אותי למצוא דרך שתוכל להסביר את הבחירה היצירתית של קניוק הן בעבודותיו הריאליסטיות הן בעבודותיו הלא-ריאליסטיות . קניוק אכן פנה בעבודות רבות לסגנון פרגמנטרי, לסטייה מריאליזם ולגרוטסקיות, ושבר תבניות נרטיביות, וסיבתיות . עם זאת, ביצירות אחרות, הפרגמנטריות וזניחת הנרטיביות והסיבתיות מתיישבות היטב עם סגנון של ריאליזם נקי . באמצעות סוזן זונטג, ודרך הקשר הייחודי בינה ובין קניוק, ברצוני להציע דרך אחרת להתבונן בכתיבת הטראומה ולטעון כי במקום להעמיד את ספרות הטראומה על יסודות המערערים את הריאליזם, קניוק ( וגם זונטג ) מציגים פואטיקה קיצונית, שפירושה הוא לא בהכרח נסיגה מריאליזם, אלא אימוץ של קיצוניות — הן באופן ריאליסטי הן באופן החורג 61 בצורה בוטה מן הריאליזם . אחזור לארצות מובטחות כדי להנהיר את כוונתי . בקרב המבקרים של ארצות מובטחות יש שהצביעו על הקרבה שלו לתפיסת ה- slow cinema כמו זו...  אל הספר