100 פרק שלישי איור 22 : גרניקה, פבלו פיקאסו, 1937 מדוע חימו מושווה לכלב ברגעים האחרונים של מאבקו ? מדוע הוא מומר בכלב ? חימו מתואר ככלב בעודו פגיע מאוד וסובל סבל איום, אבל רגע זה, שבו הוא מתחנן ככלב, הוא גם הרגע האנושי ביותר שלו . בהשוואה למי שיכול לבטא את רצונו רק באמצעות התחינה הקטועה "רֵה בִּי", שמתפרשת כבקשה לסיים את חייו, ועל רקע ציפייתה של חמוטל ואכזבתה מכך שחימו אינו מעניק לה יחס מיוחד, התגובה הכלבית ברגע האחרון חושפת את טבעו האנושי של חימו כבן אנוש הרוצה לחיות, הרוצה שיכירו בו ויטפלו בו . ברזילי פירשה את מעשיה של חמוטל כפעולה ההופכת אותה לגולם, היות ש"הסיבולת והעוצמה הנפשית שלה מאפיינות אותה כמי שעשויה מ'אבן' 33 עם זאת, פרשנות זו במקום 'בשר ודם', כמי שחסרה מידה של 'אנושיות'" . אפשרית רק אם נתפוס את חימו כבן אנוש, ובאופן פרדוקסלי אנו עושים זאת רק כשהוא לובש את דמות הכלב המורעב . כאן אנחנו יכולים לראות כיצד כבר ביצירותיו המוקדמות קישר קניוק בין כלביות לטראומה, והציב את דימוי הכלב בליבה של האנושיות . פריעת הגבולות בין בני אדם לכלבים מופיעה גם בסיפור הקצר "המדורה של החייל שנפל", המ...
אל הספר