פרק שלישי - הכתיבה הכלבית של קניוק

88 פרק שלישי בני האדם ( האנושיים, הפראיים, הרצחניים, האוהבים, החכמים, העיוורים, הבוכים והפוחדים ) — האם דרך הכלבים נוכל ללמוד משהו על בני אנוש ? העולם של קניוק צבעוני . יש בו שפע מראות, ריאליסטיים וגם סוריאליסטיים, יומיומיים וגם נדירים ומוגזמים . הוא עולם של בני אדם אבל גם של חיות : חיות המופיעות כחלק מהעלילה, חיות העולות בעיני רוחן של הדמויות, חיות שיש להן תכונות אנושיות או המופיעות כהבזק של התת-מודע, כעקבות מבשרות רע של טראומות וסיוטים . יצירותיו שופעות חתולים, פרות משה רבנו, סוסים וחמורים, עורבים ועיטים ; אולם הכלבים תופסים את הבכורה . בניסיון לפענח את חידת הכלבים ביצירתו של קניוק, בדקתי תחילה אם התחושה שלי, שהכלבים נמצאים בכל מקום, נכונה, ואם אכן קניוק כותב על כלבים יותר מסופרים אחרים . במחקר חישובי שערכתי עם שתי עמיתות, נוכחנו כי לתחושת הבטן יש גם אישוש "מדעי" : בהשוואה ליוצרים אחרים, בטקסטים של קניוק יש באמת הרבה כלבים . ביצירות של כותבי פרוזה עברית המילה "כלב" מופיעה בממוצע מדי כ- 2,300 מילים בטקסט ( תדירות של 422 . 0 לכל אלף מילים ) , ואילו אצל קניוק המילה "כלב" מופיעה בתדירות ...  אל הספר