פרגמנטים מהעבר : פואטיקת ההתקה והעדות של קניוק 49 פרוזה עברית פרוזה עברית ת ש " ח יור ם ק נ יוק תש"ח פרוזה עברית כבר חמישים ותשע שנים אני מנסה לכתוב את הדברים האלה . יורם קניוק באונייה "פאן יורק", כשהשתתפתי בהבאתם של פליטי שקראתי לו "החברים של בני", כלומר בני מרשק . אישה יפה מכפר יהושע העתיקה את כתב היד אבל איש לא רצה בו והוא אבד . באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין ו אמת אחת ויחידה . אתה חושב, ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה . הייתי נער בן שבע - עשרה וחצי, ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים . ואד . שלא כחטיבות אחרות של קיבוצניקים והכשרות ושירים עד כלות הלילה, אצלנו אמנם היו כמה חבר'ה ספר, אבל רובנו היינו חוראנים מכל מיני חורים בארץ : משיפור הים, מגדרה, מכפר מל"ל, מכפר יחזקאל, מחיפה, ממוצררה . התגנבנו לכל מיני מקומות, לא היה לנו חצי גרוש איך נמות בבאב אל ואד . שרנו בערגה ובתעצומות חשבנו שבאמת יהיה נהדר למות בבאב אל ואד, ודמיינו איך הם יירו בנו קליעים חודרי שריון . היינו, אבל חכמים, לא . חכמים אינם הולכים למות שבע - עשרה או שמונה - עשרה או אפילו עשרים . חכמים על פני מדינות...
אל הספר