שער ראשון - מלחמה וטראומה

22 שער ראשון ( עמ' 20 ) . כשהוא נשאל "איפה היית במלחמה ? ", הוא משיב "יותר לעצמו" ש"יש לי אוסף של שיני זהב של ערבים מתים . ואוזן שחבר שלי, שמת, היה לועס כמו מסטיק" ( עמ' 23 ) . ריח וטעם של דם עדיין רודפים אותו בכל אשר ילך : הוא מרגיש כאילו "פיו היה עדיין מלא ליח של דם" ( עמ' 24 ) , והוא יכול "להריח את דם הים" ( עמ' 26 ) . במרוצת האירועים בועז גונב מכונית בלי שהתכוון לכך, מדבר עם זרים, מנסה לאתר את שמו ברשימות החללים בעודו טוען כי למעשה הוא לא שב מהמלחמה, רואה באובייקטים דוממים חיות, כלבים, חיפושיות, עורבים ועיטים, נמלים וחתולים . לבסוף הוא הולך לקפה כסית עם שלט בריסטול גדול שעליו כתוב "אני מכיר מתים" ( עמ' 41 ) , ומחכה שם שלושה ימים להורים שיבואו לשמוע על הרגעים האחרונים של ילדיהם שנפלו חלל . בסצנה ארוכה זו קניוק מעצב דמות טורדת מנוחה של אדם החוזר מהמלחמה רדוף רסיסי זיכרונות שאי-אפשר לאחות . הטקסט מעורר תחושה של עוצמה מיוחדת ; התיאורים נותנים ביטוי מוחשי לטראומה . במהלך הקריאה נזכרתי בואלס עם בשיר, סרטו של ארי פולמן עם איוריו של דוד פולונסקי משנת ,2008 ובסצנת הכלבים שפותחת את הסרט . חש...  אל הספר