240 פרק שמיני במקרה אל - הוואשלה, רובם יקבלו את הפיצוי הכספי שיוצע להם, יינטשו את אדמת אבותיהם, ויתיישבו בשבע העיירות הבדוויות שהקימה המדינה באזור . במשך קרוב לארבעים שנה, דחפה המדינה את הבדווים לקבל פיצויים, תוך שהיא מנופפת בהצלחת הלכת הנגב המת ובסיכויים הנמוכים של הבדווים לזכות מחדש באדמותיהם בבית המשפט . בהתאם לכך, רשות מקרקעי ישראל, 2 שמועצתה ניסחה מספר הצעות החלטה בנוגע לפיצוי, הסתמכה על דו"ח אלבק ועל אותה הלכה . 3 בגדול, עם הבדלים קטנים ממקרה למקרה, הציעה הרשות לבדווים ( לאורך ארבעה עשורים ) את אותה עסקה : רישום חמישית מהאדמה שתבעו על שמם בתוספת פיצוי כספי זעום יחסית . הצעות הרשות התבססו על דחייה מוחלטת של זכויות הבדווים ההיסטוריות למקרקעין ולהתיישבות ועל התנאי שהבדווים יעזבו את האדמה המדוברת . ככלל, סרבו הבדווים לקבל את העסקה הזו, ועל כן נותרו "בלתי מוכרים" ב - 46 מכפריהם . 4 על כן, נכון ל - ,2023 רק % 14 מתביעות המקרקעין ( כ - 410 מתוך 3,220 ) הוסדרו, על שטח של כ - % 19 מסך אדמות המריבה . 5 קרוב למחצית מהתביעות שהוסדרו משפטית קשורות לשטח עליו הקימה ארה"ב את שדה התעופה נבטים בעב...
אל הספר