64 פרק שני כחלק מהאימפריה האגררית, שימשה הקרקע משאב מרכזי הן לחברה והן למדינה העות'מאנית . במהלך המאה ה - ,19 איבדה האימפריה שטחים נרחבים, למשל בבלקן ובאזורים שמסביב לים השחור, ועמם מקור הכנסה מרכזי . לאור האבדות הללו, ביקשה המדינה העות'מאנית להדק את שליטתה באזורים הנותרים ולשפר את גביית המסים ואת הגיוס לצבא . לשם כך, הממשלה חוקקה ותיקנה סדרה של חוקי מקרקעין, שהחשובים בהם היו ה"מֶגֶ'ֶלה" ( مجلة الأحكام العدلية – הקוד האזרחי העות'מאני, שנחקק בשנים 1876 - 1869 ונכנס לתוקף ב - 1877 ) , חק"ע ( 1858 ) , וחוק הטאבו של 1859 . 3 אף שחוקרים פירשו זה מכבר את ה"תנזימאת" בהקשר של חילון, מודרניזציה והתמערבות, בשנים האחרונות הם החלט גם להדגיש את השורשים המקומיים והאסלאמיים של הרפורמות, ובכלל זה חק"ע . 4 המערכת העות'מאנית של בעלות על מקרקעין התנהלה במידה רבה בהתאם למסורת האסלאמית, ובמיוחד בנוגע לתפיסות של זכויות קניין ובעלות פרטית . אדמות כבושות נחשבו רכושה של האומה המוסלמית כולה, ולפיכך ה"רכּאבּה" ( צורה של ריבונות או בעלות סופית ) היתה נתונה בידי האימפריה, או ליתר דיוק, הסולטן, שגילם את האימפריה בשם...
אל הספר