266 ת מ י ס מ ו ל ק ל י א ו בכללי המתודולוגיה במהלך "ההיסטוריה של ההיסטוריוגרפיה", ולשינויים שהתרחשו בתפיסת תכלית עבודתו של ההיסטוריון . עד מחצית המאה ה- 19 התבססה כתיבת ההיסטוריה בעיקר על עדויות שניתנו במקורן בעל-פה ( גם אם ברוב המקרים הועלו לאחר מכן על הכתב ) ועל "מקורות משניים", בדרך כלל כתבי קודש או ספרי היסטוריה שכתבו הדורות הקודמים . זאת, להבדיל מדוקומנטים אותנטיים, שנכתבו בזמן אמת, ושמטרת כתיבתם לא הייתה לספר מה התרחש בהיסטוריה, אלא הם היו חלק מתהליכי העשייה של מי שכתב אותם בעת התרחשותם . אומנם היסטוריונים איטלקים וצרפתים של תקופת הרנסנס אספו מסמכים ותעודות כדי לנסות לייצר תמונה של תהליכים היסטוריים, אבל הם היו תמיד משוחדים — בין שממניעים של אמונה ( נוצרים, קתולים, פרוטסטנטים, ובהמשך יהודים ) ובין שממניעים פוליטיים . הם אספו כרוניקות ותעודות רשמיות ופוליטיות ( ובהרבה מאוד מקרים גם זייפו מסמכים כאלו ) כדי לבנות הסבר היסטורי משכנע, שמטרתו לקדם אינטרסים מסוימים . לעומת זאת, מתודות העבודה של רנקה, כפי שפיתחן כבר בשנות ה- 20 של המאה ה- 19 , ואשר שוכללו בידי אחרים במהלך המאה, כללו אית...
אל הספר