140 ת מ י ס מ ו ל ק ל י א ו אולם קודם לכן אביא עוד מהאמור בכתביו, שכן הוא מההיסטוריונים המעטים שעסקו רבות בשאלת הדומה והשונה בין מלאכת ההיסטוריון לפעולת השופט . 23 נכתב, כפי שמעידה כותרת המשנה שלוספרו, השופט וההיסטוריון , ( "הערות בשולי עיוות דין בסוף המאה ה 20 " ) , על אודות משפט שהתנהל באיטליה בין שנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 20 , שבו הורשעו שני אנשים ברצח . גינצבורג הכיר אישית אחד מהם . ההרשעה, לדעתו, לא עלתה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ולטענתו השופט השלים את הראיות החסרות להרשעה בסברות והנחות לא מבוססות . גינצבורג סוקר בספרו את ההשוואה שנעשתה בין מקצוע ההיסטוריון למקצוע השופט עוד מימי הרודוטוס, ואשר נמשכה גם בעידן ההיסטוריציזם האמפיריציסטי בסוף 24 אליבא דגינצבורג, המגמה השלטת כיום ( או זו שעל כל פניםהמאה ה- 19 . צריכה להיות שלטת, לשיטתו ) היא של התקרבות שתי הדיסציפלינות ( ממש ברוח דבריו של גריפט, בדבר הקשר בין הוכחה, אמת והיסטוריה ) מפני 25 הצורך "להוכיח" משותףשהמשותף לשתיהן הוא הצורך בהוכחה — proof . לשני תחומי הידע . שניהם מאמינים באפשרות להוכיח, כל אחד בהתאם 26 לכל...
אל הספר