134 ת מ י ס מ ו ל ק ל י א ו בדומה לעמיתינו מבית המשפט אנו גובים עדויות אשר בעזרתן אנו מנסים לשחזר את המציאות . . . ההיסטוריונים, כמו השופטים שואלים את עצמם לגבי כל עֵד שתי שאלות : האם העד מבקש להסתיר את האמת ? ואם הוא אכן משתדל להיצמד אליה האם הוא מסוגל לכך ? . . . בנאומו הוא משווה את הערות השוליים של ההיסטוריון, שבהן הוא מביא את האסמכתאות, לרשימת עדים המוכיחים את דבריו ( בדומה לעדים בבית המשפט ) . בחלוף כמה עשרות שנים הוא התבטא באופן המתואר להלן, נגד הסימטריה בין שופט להיסטוריון, ביקורת המתמצה בציטוט הבא : . . . זמן רב נחשב ההיסטוריון למעין שופט בַּשאול, המצווה לחלוק לגיבורים המתים את שבחיהם ותהילתם או להוקיע אותם על גנותם . . . לו לפחות קדם ההסבר לשיפוט — היה הקורא פוטר את עצמו מקריאת השיפוט ופשוט מדלג על העמוד . אך מי שמרבה לשפוט — סופו, כמעט תמיד . . . שלא ימצא עוד עניין גם בהסבר . . . מילה אחת מנחה את מחקרינו וזורעת עליהם אור : להבין . . . ולכן מסקנתו של בלוך היא זו : “ . . . מגיעה השעה שהדרכים נפרדות . משגמר המלומד לצפות ולהסביר, תמה מלאכתו ונשלמה . על השופט עדיין מוטל לחרוץ את מ...
אל הספר