מגמות חדשות בדיני ראיות

124 ת מ י ס מ ו ל ק ל י א ו כל ראיה בתוך מכלול הראיות . זאת, בשים לב לכל הפגמים הצורניים או המהותיים שיש בה . שטיין מבקר מגמה זו בחריפות, וטוען כי היא מגבירה את הסיכון לטעות שיפוטית ( בין שעל-ידי חבר המושבעים ובין שעל-ידי השופט כשהוא דן ללא מושבעים ) . כדוגמה הוא מביא פסיקה בבלגיה, שבה התקבלה כראיה עדות של שוטר שהעיד ללא שנחשף, וטען כי יש שמועות בעולם התחתון שלפיהן הנאשם הוא אכן הרוצח . לכן שטיין יוצא חוצץ נגד מגמה זו, וקורא לחזור לדיני הראיות המסורתיים תוך התאמתם לעולם המודרני ולראיות החדשות שדנתי בהן לעיל . גם גבריאל הלוי מצביע בספרו על מגמה זו, שאותה הוא מכנה "התאיינות" דיני הראיות בשיטת המשפט המקובל, כאשר הדבר מתאפיין בשני פרמטרים : האחד, מעבר מכשרות ( להעיד ) וקבילות ( של ראיה ) לעבר משקל הראיה . האחר, המעבר מכללים פורמליים לאמות מידה גמישות, ומקביעות מראש לקביעות בדיעבד . 80 כי את היסודות למגמה זו הניח כבר הפילוסוףטליה פישר מציינת והמשפטן בן המאה ה- 18 ג'רמי בנת'ם ( Bentham ) , אשר קרא לביטול כללי הפַּסלות וקביעת עובדות על בסיס ה"שיטה הטבעית" . בשיטה זו ממצאים עובדתיים נקבעים על ...  אל הספר