002׀ ת כנים ו צורות במדרש "ד בר ים רבה" 165 פתגם הוא סוג של ספרות עממית, רוקם פירטה יותר והציעה : שהוא סיכום פואטי ותמציתי בעל תבנית מסוימת, המתייחס לניסיון חברתי . הפתגם מאופיין בשימוש חוזר, ונתון לשינוי בפי דוברי אותה קבוצה אתנית . עד כה נראה, שהנושא של מימרות ופתגמים נבחן יותר על סמך תחושות מאשר על סמך כללים ספרותיים ברורים . בינה סילברמן- 166 כמשפט דידקטי קצר ופשוט . הגדרה ויינריך מגדירה את הפתגם זו הניבה בדב"ר ארבעים צירופים, שחלקם פסוקים כמו : "עוף 167 או "כי לא לקלים המרוץ" . לאחר סינון השמים יוליך את הקול" והשמטת הפסוקים נותרו עשרים וארבעה בלבד . לגבי שניים מהם ברור ללא ספק שמדובר בפתגם . אחד מהם מופיע לאחר הביטוי "המשל אומר", ואילו לצירוף השני חסר אמנם ביטוי מזהה פותח, אך על שייכותו לדגם זה לומדים מהופעתו בדר"ל, שם מקדים את הפתגם, הביטוי הפותח "משל הדיוט אומר" . עצם הימצאות אותו צירוף בשני החיבורים מעיד, שהמשפט היה מוכר לקהל, ומילות המבוא מאשרות הנחה זו . לגבי עשרים ושנים הצירופים האחרים, אין אלא לסמוך על הדוגמאות בפרקו של פרנקל, אשר שמשו מדד לזיהוי מבנים זהים או דומים בחיבור ...
אל הספר