412 ח נ ה ו י ט ל ס ו ן מהלך ההתפתחות של יחסי אני-אתה בתחילת הטקסט ההתפתחותי מציע בובר לִפנות אל התינוקות כדי להבין כיצד 2 מתהווים אבות-הדיברות אני-אתה ואני-לז . "כאן מתבהר לנו ללא צעיף" מהלך ההתפתחות . כבר בפתיח זה, המציג את התינוק כמקור לידע, אנו נרמזים על החשיבות שמייחס בובר להתפתחות המוקדמת . העוּבּר, בו מתחיל בובר את תיאורו ההתפתחותי, מחובר אל אימו ובו- בזמן גם אל מחוזות מיתיים שיתוארו בהמשך . ניתן לזהות בשלב ראשוני זה הסתמנות מוקדמת של אני-אתה, אך רבה הדרך מכאן ועד יחסי אני-אתה, שכן לאלו נדרש אני, נדרש מרחק, נדרשת בחירה, וכל אלו טרם התפתחו . אני-אתה העוברי הוא תלכיד בו ה'אני' נכלל במצב גרעיני, בלתי-מובחן, מאוחה לבלי הפרד עם ה'אתה' . את האיחוי אני-אתה ניתן לדמות לאצבעות ידיו של העובר, שבשלב התפתחותי מוקדם עדיין אינן נפרדות אלא מאוחות כחלק מהמבנה של כף היד . במהלך הבשלת העובר יובחנו בהדרגה האצבעות מכף היד וזו מזו . העוּבּרוּת מוצגת על-ידי בובר כתקופה הרמונית : "חיי העובר הם צמידות טבעית גמורה . הם זרימה הדדית, פעולת-גומלים גופנית" ( עמ' 20 ) . ההרמוניה נקטעת בלידה אך רישומה נותר עם...
אל הספר