250 פ ו ל מ נ ד ס-פ ל ו ר מאז פרסום הצהרת בלפור, אליה התנגד בובר בתוקף — שכן היא הציבה את המפעל הציוני כחלק מן האימפריאליזם הקולוניאלי הבריטי — בובר היה עקבי וחתר באופן בלתי נלאה לקידום עמדתו, לפיה אל-לה להתיישבות הציונית בפלשתינה לבוא על חשבון האוכלוסייה הערבית הילידית . מספיקה האנקדוטה הבאה כדי להמחיש את הדאגה האתית של בובר לעתידם של ערביי פלסטין הנדרשים לפנות את הקרקעות שנרכשו לטובת ההתיישבות הציונית ואת התנגדותו הנחושה לאדישות ההנהגה הציונית לגורלם של הערבים החיים בה ולמה שהוא ראה כאתוס הקולוניאלי שהתנועה הציונית אימצה תחת חסותו של האימפריאליזם הבריטי . בסוף שנות ה- 20 ביקר בובר בקיבוץ עין חרוד, ראשון הקיבוצים . היה זה שנים מעטות לפני התיישבותו של רפאל, בנו של בובר, בקיבוץ גבע השכן . המשורר זרובבל גלעד, מחבר המנון הפלמ"ח, מילדי עין חרוד, סיפר לימים מזיכרונותיו כילד על ביקורו של בובר בקיבוץ הצעיר . "באחד הימים באה לבקרנו פמליה של אורחים חשובים, שבאו לחזות בפלא הגדול של גאולת העמק וההתיישבות הקיבוצית . מתוכם התבלט איש בעל הדרת כבוד ונשוא פנים — מרטין בובר . בגאווה רבה הראינו לאורחים ...
אל הספר