166 ד ו ד א ו ח נ ה המיתוס המשיחי בשלושת ״הנאומים המוקדמים״ על היהדות שנשא בשנים 1909 - 1911 בפני 2 אגודת הסטודנטים היהודים בפראג, הציג בובר את חזונו על התחדשות יהודית . בשנות נעוריו, בבית סבו וסבתו, הכיר את עולם ההלכה, אך משהתבגר הבין את שעת הכושר שנקרתה לפניו, בה יוכל לקרב צעירים שלא ידעו את עולם היהדות, באמצעות לימוד החסידות, ליבה הפועם והחי של היהדות . הייתה זו חלופה אידאית להתבוללות של צעירים יהודיים ליברלים . החסידות כנאו-רומנטיקה עמדה במרכז "ההרמנויטיקה של המיתוס" הבוברית, וסיפוריו החסידיים הראשונים חשפו חיים תת-קרקעיים של היהדות . בעקבות כך דרש מהנוער לשוב ולהתחבר לשרשרת חיים חבויים זו, להפוך שותפים ולהוסיף נדבך למסורת של מרד והתחדשות . הרצאותיו הותירו רושם בל יימחה על הצעירים, ובהם גרשם שלום . היכרות ראשונה זו של שלום עם מי שנחשב למבשרה של ההתחדשות היהודית, הביאה אותו למסקנה כי בובר הוא נביא מודרני . ב- 25 בינואר 1915 קורא שלום בהרצאת הפתיחה בסניף "יהודה הצעיר", בו הוא חבר, לא לתמוך באבולוציוניזם נוסח אחד העם, אלא בפילוסופיה של בובר, "נביא האמת", התובע "התחדשות יהודית" שתעיר א...
אל הספר