134 י פ ת ח ג ו ל ד מ ן 7 את הדברים הבאים אייחד להצגת אותה אנתרופולוגיה מאוחרת המשותף" . 8 ומרומזת, ולהבדלים החשובים שבינה לבין אנתרופולוגיית האני-אתה . בראשית היה הרחק בעמודי הפתיחה של אני ואתה מציג בובר את האדם כישות כפולת פנים, שיסודותיה הם שניים : היחס אני-לז והיחס אני-אתה . היחס אני-לז הוא היחס האינסטרומנטלי שמתייחס האדם אל הזולת ואל העולם . ביסודו עומדים הפירוד, הנבדלות, יצר השימוש ויצר השררה . לעומת זאת, היחס אני-אתה הוא יחס של אותנטיות בין-אישית, שבו מתבטלים, או לפחות מיטשטשים, הגבולות שבין אני לבין אתה . יחס זה מתהווה כיצירה משותפת, אולי אף הוויה משותפת . ליחס אני-אתה קרא בובר גם בשם "זיקה" ( Beziehung ) . 9 קובע בובר בהמשך הדברים . זיקת האני-אתה"בראשית היא הזיקה" קודמת להופעת האני, הן בדברי ימי העולם והן בתולדות-חייו של כל אדם . בראשית דרכו נמצא האדם בזיקה טבעית, פשוטה, עם האנשים האחרים ועם מכלול ההוויה . אב הדיבר אני-אתה קודם להופעת האני . רק אחר-כך, מתוך שהוא מכיר את גופו הנבדל, מפתח האדם אישיות נבדלת . רק אז אפשרי בכלל היחס אני-לז, אשר יוצא מהתחלה צנועה זו ומרחיב את שלטונו...
אל הספר