הגעגוע כמצב סטאטי של הווה מתמשך

געגו ע ל או מי או דתי׀ 307 אך מאחר שהוא מתגעגע אליו כל כך, מפני מה אינו הולך אל המעיין ? כי כשהוא רוצה ללכת ולהתקרב אל ההר, אזי אינו רואה את השיפוע ואינו יכול להסתכל על המעיין . ואם לא יסתכל על המעיין, אזי תצא נפשו, כי עיקר חיותו הוא מן המעיין . וכשהוא עומד כנגד ההר אזי הוא רואה את ראש השיפוע של ההר אשר שם המעיין . אבל תיכף כשילך ויתקרב אל ההר נעלם מעיניו ראש השיפוע, ולא יוכל לראות את המעיין, ותצא נפשו חס ושלום . וכשזה הלב היה מסתלק, חס ושלום, אזי יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר, ובוודאי אין קיום בלא לב . על כן אינו יכול ללכת אל המעיין, ורק עומד כנגדו ומתגעגע וצועק [ . . . ] וזה המעיין אין לו זמן, כי המעיין אינו בתוך הזמן כלל . אך עיקר זמנו של המעיין הוא רק מה שהלב נותן לו במתנה יום אחד . וכשמגיע היום לסופו ונפסק, לא יהיה זמן למעיין ויסתלק חס ושלום, ואזי יסתלק גם הלב חס ושלום ויתבטל כל העולם, חס ושלום . ואזי, סמוך לגמר היום, מתחילים הם ליטול רשות זה מזה, ומתחילים לומר זה לזה חידות ושירים נפלאים [ . . . ] וכשמגיע היום בסופו ממש להיות נגמר ונפסק אזי איש החסד נותן במתנה יו...  אל הספר