געגו ע א ל הא לבי תי — המוש ך וה מא י ים ׀ 271 לזהות תזוזה הדרגתית מִסַּכָּנָה לא צפויה לביטחון ראוי לאמון, מטראומה דיסוציאטיבית אל זיכרון מוכר, ומבידוד מוכתם אל קשר חברתי מחודש" ( הרמן ,2003 עמ' 188 ) . בתהליך הזה מבקשת הנפגעת להחזיר לעצמה תחושה של כוח ושליטה שהפגיעה גזלה ממנה . את השלבים האלה אפשר לראות בשירים . הזירה האומנותית היוותה עבור ברברה בשלב הראשון מרחב של ביטחון שבו שימש קהל הנמענים בתפקיד החשוב של העֵד . בשלב השני התעוררה משאלה להתאבל על אובדנו הממשי של האב, כפי שמתואר בשיר "נאנט", והיא שאפשרה לה להתחיל לספר את סיפור הטראומה . מכיוון שטיבו של זיכרון טראומטי להיות חסר מילים הרי שדרכו להופיע תחילה בצורה של דימוי החוזר על עצמו שוב ושוב . ואכן, זה מה שאנו רואים בשיר "בלב הלילה" שבו סדרה של דימויים ויזואליים ואודיטוריים מתגבשים לכדי חוויה אפלה חוזרת ונשנית . בתהליך טיפולי יכול הדימוי המבעית להפוך אט אט לסיפור . הרמן מתארת יפה כיצד דרכו של הזיכרון הטראומטי לעלות תחילה "כסדרה של תצלומים דוממים מתוך סרט, או כסרט אילם" ואילו הטיפול מספק לו "את המוסיקה ואת המלים" ( שם, עמ' 213 ) . א...
אל הספר