י. הזמן המרפא מעורר געגוע

212׀ יצירה וגעגו ע ליצירותיו, אל המרחבים הירוקים, אל נהר הפְּרוּט, אל אביו ואימו . ביקשתי לנוע יחד אתו במרחבים של שלווה, טרם מלחמה ושל מאבק להישרדות לאחריה . פניתי אל כתביו העוטפים את "המלחמה ההיא" כפי שקראו לה גלעד ופוליקר, וביקשתי להבין מה הותירה בו ומה הותירה בנו, וכיצד קם הגעגוע מול אימתה ככוח של חיים וּמַרְפֵּא . אך מה שהיה נראה רחוק, שמור ועטוף, נשבר ברגע, נחשף במלוא אימתו, והפך לנוכחות חיה ונוראה . במהלך כתיבת הדברים, ביום שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר ,2023 התרחש טבח איום כאן ועכשיו . מגעו האכזרי של המוות ואימת הקיום הפכו נוכחים, מוחשיים וקרובים באופן בלתי נסבל . אובדן של קרובים ואהובים בפעולות ברוטליות וחרדה ממשית של קיום נגעו בנימים החשופים ביותר של הנפש . שלא כמו השואה שנמשכה שנים ארוכות היה הטבח אירוע חד פעמי, כעין פוגרום, אך מוראותיו היו קשים מכדי שהנפש תוכל להכיל . וכך, ברגעים של אימה ועמידה מול רוע שבו ועלו רישומיה של השואה הטבועים גם אצל מי שלא חווה על בשרו את אימתה ( . Fraiberg et al , 1975 ; פלמן ולאוב, 1992 ; Faimberg , 2005 ; גמפל, 2010 ) . למול מראות הזוועה שהתחוללו...  אל הספר