היצירה: סובלימציה של דחפים מיניים של חיים ושל מוות

661׀ יצירה וגעגו ע ואכן, שנים מאוחר יותר, היו שחשו כי הדרך שהציע פרויד באמת אינה "מוליכה אל מטרה טובה" וביקשו להבין באופן אחר את המתח המתקיים בין דחפי חיים לדחפי מוות וזיקתו לתהליכי יצירה . ברנמן — בהסתמכו על הצגתו של פרויד את התהליכים הטבעיים המתרחשים אצל אורגניזם חי — הציע כי נוכחות המוות מהווה יסוד מהותי ובלתי נפרד בתהליכים של צמיחה ( ברנמן, 2022 ) . לעומתו, היו שביקשו לערער לחלוטין על הרעיון כאילו דחף המוות עומד לעצמו . לפלנש בחיבורו "חיים ומוות בפסיכואנליזה" ( 2010 ) , הדגיש את קדימותו של דחף ליבידינלי, חיוני, ויצא כנגד אפשרות קיומם של שני מקורות אנרגטיים נפרדים בנפש, האחד של חיים והאחר של מוות . הוא סבר שבליבידו עצמו מתקיימת לצד דחפי החיים גם אנרגיה חופשית, מפרקת ומתירה שנקשרת בדחפים של מוות וחותרת תחת גיבושו של האני . לפלנש טען כי לדחף המוות אין מקור אנרגטי משלו . לדבריו : "השם 'רסטרודו', שהוצע פעם ככינוי לאנרגיה של דחף המוות [ . . . ] לא שרד אפילו יום, שכן לדחף המוות אין אנרגיה משלו . האנרגיה שלו היא הליבידו [ . . . ] דחף המוות הוא הנשמה [ . . . ] של הזרימה הליבידינלית" ( לפלנש...  אל הספר