159 וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו . אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים . שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה . שקרב ורחק . שהלילה כִּסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו . זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים . ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר . האדם הזה הולך איתנו לכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב . ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו . האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו ( ושל כל הספרים האחרים שכתבנו ) . אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב . יואל הופמן, מצבי רוח, הוצאת כתר, ,2010 137 . הורי באו ממרחבים אחרים, היו להם הורים ומשפחות גדולות שגרו בארצות רחוקות . אמא נולדה בגרמניה ואבא נולד ביוון . הם באו אל עולם עצוב וקשה . אמי נמלטה עם הוריה לארצות הצפון הירוקות, לדנמרק ואחר כך בסירת דייגים לשבדיה . כשנגמרה המלחמה לקח אביה את משפחתו הקטנה הרחק מאירופה שהייתה לו רעה . אמי התבגרה אל שפה חדשה וזרה בריו דה ז'נירו, ברזיל, עיר חמה של שמש וים . אבי ניצל בזכ...
אל הספר