געגוע וחרדה

געגו ע : ע דו ת לה רח ב ה נפ שי ת׀ 87 מעניק תחילה את הקודמוּת, כמו גם את ההעדפה [ . . . ] ל'חרדת הדחף', שהוא מסמן כאן במונח אחר, שמובנו קרוב למדי, Sehnsuchtangst , ושאפשר לתרגם כ'חרדת ערגה' [ désirance ] ( הדגשה שלי ) . אם כן, במה שנוגע ליצור האנושי, נטייתנו ומגמתנו כפסיכואנליטיקאים היא להציב את חרדת הערגה במקום הראשון, לפני חרדת הממשי" ( לפלנש ,2012 עמ' 105 - 106 ) . מהי אם כן 'חרדת הערגה' או 'חרדת הדחף' המתעוררת בשלבים הראשיתיים של החיים והמכונה דווקא בשם ערגה או געגוע ואל מה היא נקשרת ? האם זו חרדה הנקשרת בהתעוררות "דחף מיני של מוות" ( לפלנש, 2012 ) ? החרדה מפני המוות, האַיִן או האִיון תופסת מקום משמעותי בחוויה הנפשית והניסיונות להבין את כוחה ואת מקומה עמדו ביסודה של התורה הפסיכואנליטית ( פרויד וברויאר, 1893 - 1895 ) . ואכן, הטיפול בחרדה ובהשפעותיה ניכר בחשיבתם של פסיכואנליטיקאים שונים, אצל פרויד בכותבו על החרדה וחיי היצר ( 1933 ) , אצל קליין, בהערותיה לכמה מנגנונים סכיזואידיים ( 1946 ) , אצל ויניקוט בתיאורו את הפחד מהתמוטטות ( 3691א ) , אצל טסטין, באשר לאימת הנפילה ( טסטין, 2008 ) ו...  אל הספר