86׀ א יך ל הסבי ר געגו ע ? האבן המונחת על שולחנו של עמיחי היא שריד שבור של מצבות, קברים, אנשים וחיים . שבר המצבה ממשיך ומקיים את החיים שאבדו בנפשו של המתבונן . המבט על האבן מעורר לחיים אנשים שאינם . על אף הכאב על אובדנם, מתחיים המתים בדרך של משחק ילדי, כמו בתופסת או במחבואים : "שֵׁם פְּרָטִי מְחַפֵּשֹאֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה, תַּאֲרִיך מָוֶת מְחַפֵּשֹאֶת שֵׁם הָעִיר שֶׁבָּה נוֹלַד הַמֵּת, שֵׁם בֵּן מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא אֶת שֵׁם הָאָב וְתַּאֲרִיך לֵדָה רוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוּב מְחֻבָּר לַנֶפֶשׁ שֶׁרוֹצָה לִהְיוֹת צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" . הגעגוע מאפשר פעולה אומנותית, סובלימטיבית של איסוף השברים בדרך משחקית "כְּמוֹ פְּסֵיפָס, כְּמוֹ פָּזֶל" . שברי האבן אמנם לא יתגבשו לעולם לשלם המקורי ויטמנו בחובם תמיד את החסר, עם זאת האפשרות להשלמה תמשיך להתקיים וגם לקיים תנועה של חיים במרחבי השיר, בשעת כתיבתו וגם ברגע קריאתו ( רוט, 2017 ) — עת יזהה הקורא את שברי המצבות כשבריו — מטונימיה למתיו — ויגבשם לאחד בתשוקה ילדית של משחק . השיר מגלם את ההכרה שאין אפשרות לממש את המשאלה או הכמיהה לאובייקט האבוד, אך מצ...
אל הספר