153 ע י ו נ י ם " . . . קשה מיתת אם על בנה, כל שכן שלא עמד עליה בשעת יציאת נשמתה , כמוהו כעגנון . ( 27 ) עמ' מם, אלא שספק בשני הסיפורים נדמה כאילו ירשו הבת או הבן את מחלת אִ ( 4 ) אם כך הוא הדבר . על גרשום מסופר : "בא רבי משולם ושרה אלונטית בחומץ ושפשף בה את לוח לבו של בנו כדרך שהיה עושה לאיידילי עליה השלום, שהיו סבורים שנתעורר בו מיחוש הלב . אמנם מיחוש היה בלבו . ( 44 ; וראו גם עמ' 34 ) עמ' של גרשום, אבל לא כאותו שחשבו אנשי ביתו" המשפט האחרון מזכיר, כמובן, את דברי עקביה ביחס ללאה : "הה, אדוני, מחלה אחרת בלב בתך, שכל מעיינות הרפואה לא ירפאוה" . הן תרצה והן גרשום מנסים לשוב ולחוות את הקשר עם האם המתה דרך ( 5 ) חפצים פיזיים . אצל תרצה אלו הם ספריה של האם וה"מזרח", ואילו גרשום ישן במיטת אמו, ובאותה הזדמנות נזכר הציטוט התלמודי "ילדות היתה בי", שתרצה יחסה לעצמה בתחילת סיפורה : "מבעוד יום הביאו שישכב עליה, כדי שישכן גופו במנוחה ובהנאה . עלה לשם מטתה של אמו על המטה וקרא פרשה ראשונה של קריאת שמע והתכסה בכר שהתכסתה בו אמו . וילדות היתה בו, כאילו תינוק הוא, ובצדה של אמו הוא שוכב, עד שבא בעל החלו...
אל הספר