129 ע י ו נ י ם הסבה לו כאב, ובוודאי גם אשמה . דמותה של האם עמדה לנגד עיני עגנון בחברו כמה מסיפוריו, על פי עדותו הוא, ובוודאי גם בסיפור הנוכחי, כפי לרגל יום הולדתו 1938 שנרמז כמעט במפורש בדברים שנשא בשנת החמישים, שנחוג באיחור של שנה, כיוון שעגנון הקפיד תמיד לטעון , במקום בשנה הקודמת, שעליה מעידים 8881ת תרמ"ח / שנולד בשנ המסמכים : "על אמי מורתי אסתר בת רבי יהודה הכהן פארב לא אתעכב כאן . בסיפורים רבים וחיבורים העליתי את זכרונה . בדמי ימיה מתה עלי אמי, כבת ארבעים שנים היתה במותה, ועדיין אור נשמתה מאיר לפני . כפי שמתואר בחלק השני של ( ,26 עמ' צמימעצמי אל ע ) במיתתה כבחייה" החיבור הנוכחי, מה שנשמע כשיר אבל קצר שנכתב בידי תרצה עם פטירת אמה, נכתב בוודאי בדם ליבו של עגנון עצמו . משמעותית אולי גם העובדה שעגנון בחר להקליט את עצמו קורא, מבין סיפוריו הרבים, דווקא את קריאתו בדיוק בנקודה זו,העמודים הראשונים של "בדמי ימיה", וסיים את . הגעגועים לאם הרחוקה או המתה בולטים ) ראו ביבליוגרפיה ( במות האם , סיפור ( 1909 ) בסיפורי יפו המוקדמים של עגנון, כגון "בארה של מרים" קובץ ) ראו נוסחו המלא ב שעגנון גנז א...
אל הספר