ח ל ק א : מ ב ו א 52 במיוחד המוקדמת, מזוהה עם "תקופת התחייה", שהחליפה את "תקופת ההשכלה" בחלוקה המקובלת, בהתייחס הן לשינויים בשפה ובספרות והן ברעיונות הלאומיים והחברתיים ; תקופה זו מתוחמת בשני העשורים האחרונים של המאה התשע עשרה, והעשורים הראשונים של המאה העשרים . אודותיו התייחסועלכאמור, הלשון המקראית בולטת בסיפור, ורוב הכותבים לכך, אך רק מעטים ניסו לחקור לעומק את הלשון ולזהות את מרכיביה . רחל תה החלוצה, וכנראה אף הבודדה, שעסקה בצד זה של הסיפור בגישה י לנדאו הי בלשנית . לנדאו הבחינה כי לצד הלשון המקראית מופיעות בסיפור גם הרבה מילים או שימושים שמקורם בלשון חכמים ובלשון ימי הביניים, אך היא לא התמקדה במילים וצירופים מלשון ההשכלה וספרות התחייה, שגם הם מרובים שעגנון ( ,13 הערה 47 ) עמ' יפור, פרט לדוגמאות אחדות . כמו כן היא מציינת בס "אינו כופה בכל מחיר את לשון המקרא על התוכן, ובמקום שהתוכן והאפשרויות הגלומות בו דורשים זאת, הרי הוא מוכן לחרוג מהסגנון המקראי, טים שלא כסופרי דור ההשכלה" . לנדאו מנתה כמה מאפיינים דקדוקיים בול . ) ראו להלן בפרק סקירת המחקר ( ללשונו של עגנון המחקה את לשון המקרא ובא...
אל הספר