פרק ח: “היהדות היא השכל״ – הגותו של אבי החינוך הישראלי

198 שמע ישראל • אורן יהי – שלום ואף גם פה רק לעתים רחוקות נראנה מתאמצת לחדור אל עמקי חיי-העם הפנימיים [ . . . ] מוצאים אנו דברים שהתמלטו לפני חמשים שנה מקולמוסו של אבי 'חכמת ישׂראל', אשר יתנו מקום לחשוב, כי מתחלת ברייתה של חכמה זו מיועדת היתה יותר לזולתנו מאשר לנו : שווּי-זכוּיותיו של ישׂראל – כתב אז צוּנץ – עתיד לצאת משווּי-זכוּיותיה של חכמת ישׂראל״ . 297 "צונץ" הוא יום-טוב ליפמן צונץ, מי שנחשב למייסד "חכמת ישראל" בברלין – תלמידו של נחמן קרוכמל ( אשר פעל במזרח ) . אסכולה זו התמקדה בחקר היהדות מתוך נטייה להשתלבות בלאומים המעניקים שוויון זכויות גם ליהודים . למעשה ביקשו חוקרים אלה להציג את היהדות כדת של חוכמה והשכלה, ומכאן הניחו כי בני דת שכזו יזכו לשוויון בקרב עמי המערב המשכילים . זהו אופן של "אמנציפציה" – שחרור . אחד העם תקף את יהדות הרפורמה והאמנציפציה כיהדות של קליפה – הבאה לצמצם עולם רוחני מלא לכדי דת צרה : "מהות היהדות", אשר בקיומה דגל, נכלאה ב"כלי הגולה" . מן העבר השני הפנה את חיצי ביקורתו גם כלפי זרם ציוני, חלול אף הוא בעיניו – "דת הציוניים המדיניים" כלשונו . אחד העם ביקש לתקן את...  אל הספר