149 פרק ה : "ברוך הגבר" - הצדעה לברוך שפינוזה לדידו, התיאור המקראי הפשטני דווקא מחזק את טענתו – כך שאין טעם לחפש חלומות מיותרים . והרי התורה עצמה "מעולם אינה מצווה שנאמין כי אלהים הוא לא-גשמי ואף לא שאין לו שום תמונה או דמות, כי אם אך זאת שאלהים נמצא ושנאמין לו, ונשתחווה אליו בלבד . וכדי שלא יתרחקו מעבודתו אסרה התורה לתת לו דמות ולעשות לו כל תמונה" . 203 ניתוח מעמיק של ההבדלים לכאורה, חושף זיקה הדוקה יותר . רמב"ם אומנם פעל בהקשר אריסטוטלי ותפס את הקיום כולו כשרשרת סיבות סופית ( הגלגלים ) , ואילו שפינוזה מדגיש את קיומם של אין סוף ממדים באל . 204 למרות הבדלים אלו, הדברים עשויים גם להשלים זה את זה – למשל ביחס למקרא : כמוזכר קודם ( ראו פרק ד לעיל ) הפריד, רמב"ם את שתי הדיברות הראשונות כנבואת חכמה "מפי הגבורה", משאר הנבואות שהן פרי מוסכמה אנושית – "מפורסמות" ו"מקובלות" . לשפינוזה עֶמדה המשתמעת מדברי רמב"ם, ולפיה המצוות עצמן ( התורה ) הן יצירה אנושית לתכלית אנושית . אך לעומת רמב"ם שחשב כי היצירה כולה מוליכה לתכלית נעלה, העדיף שפינוזה למצוא בכתבי הקודש אינטרס צר של מנהיגי דת, וכך כתב : אין כל...
אל הספר