138 פרק חמישי הציוני רווחו גישות שונות להגדרת עברו של העם היהודי והן מצאו ביטוי בשיח החינוכי . אם נאמץ את הקטגוריות של סמית נוכל לומר שהתפיסה הרוֹוחת בשיח הציוני היתה זו של אתניציזם מתמשך . הווה אומר, הכרה בקיומו של העבר הגלותי 5 אולם הכרה זו לא מנעה את שלילת הגולה כחוליה הכרחית בזהותו של העם . כמצב קיומי . לאורך ההיסטוריה היהודית, מאז גלות בבל, הוגדרה הגולה כמציאות שלילית הקיימת בתרבות היהודית . מבחינה תאולוגית הוגדרה הגלות כעונש שהשית אלוהים על עם ישראל בשל חטאיו . כלומר, הגולה וחיי הגלות הם תולדה של התערבות אלוהית ולא מעשי ידי אדם . הציונות העלתה טיעון מהפכני בעיני שומרי המצוות, באומרה שבידי האדם היהודי לשנות את המצב, לגאול את העם מהגולה ומחיי הגלות מבלי להמתין לחסדי שמים . אחת מהנחות היסוד של השיח הציוני בכלל, ובארץ ישראל בפרט, היתה שחיי הגלות גרמו לפגיעה מתמשכת בעם היהודי ובמורשתו . החברה הציונית בארץ ישראל, המאוגדת ב'כנסת ישראל', האמינה כי התיקון לפגמי המצב של יהודי הגולה טמון בעזיבת המולדות הנוכריות 6 ובעלייה לארץ ישראל . התרבות העברית בארץ ישראל ראתה עצמה מחויבת ליצירה של סביבה ...
אל הספר