הייתי קצת פרופסורית מפוזרת, מה ? " "ברור ! " הוא מציץ אליי לרגע תוך כדי נהיגה, "אבל טוב שאפשר שוב לצחוק על זה", הוא אומר ספק לי ספק לעצמו, מוריד את החלון ומחווה בידו לשומר בכניסה לשדה התעופה . בזמן שדני מחפש חניה בחניון לטווח ארוך, אני מציצה שוב בטלפון : מדבקה צהובה אחרונה שעליה כתוב "להתקשר לאימא" . השעה שבע וחצי בערב והיא בטח יוצאת תכף להרצאה . אני מתלבטת לרגע אם יש לי די זמן ואז מחייגת . "היי, אימא, מה נשמע ? " אני שואלת בקול רם כשהיא עונה אחרי מספר צלצולים . "הכול בסדר, שירהל'ה, מה איתך ? " היא עונה בקול נמרץ יחסית, כנראה בדיוק מתכוננת לצאת . "אנחנו בסדר . בדיוק הגענו לשדה התעופה . רציתי לומר שלום לפני שאת יוצאת להרצאה" . "אוי, שכחתי לגמרי שאתם טסים היום . יופי שהתקשרת, בובהל'ה . מתי אתם חוזרים ? " היא שואלת . "ביום חמישי הבא . נהיה ביחד בשישי, כמובן", אני אומרת, מנסה להקדים את השאלה הבאה . "ותזכרי שאת יכולה להתקשר אליי בלי בעיה", אני מוסיפה . "להתקשר לטלפון הרגיל ? " היא שואלת . "כן כן, הרגיל . את פשוט מתקשרת אליי לטלפון . טוב, תיהני בהרצאה הערב . אנחנו נדבר", דני סיים לחנות ואנחנ...
אל הספר