בפורום המרפאות בעיסוק לפוסט קורונה קוגניטיבית, שהקמתי עם קרן, שותפות עדיין כחמש מאות מרפאות בעיסוק בשתי קבוצות ווטסאפ פעילות ותוססות . אנחנו ממשיכות לשתף בכלים, תיאורי מקרה ומחקרים, מתייעצות לגבי דילמות ואתגרים ומקיימות מפגשי למידת עמיתים בנושאים שונים כמו איך מפתחים חוסן כמיומנות בקרב נפגעי קורונה, איך מתמודדים עם ערפל מוחי ועוד . ככל שמצבי האישי הולך ומשתפר אני מוצאת את עצמי מגיבה יותר ויותר בכובע המקצועי שלי - מתייחסת להיבטים קוגניטיביים שונים, לנושאים הקשורים להנגשה קוגניטיבית או מראה כיצד אנחנו יכולות להתאים כלים מקובלים בריפוי בעיסוק לנפגעי הקורונה . עם זאת, אני ממשיכה לעיתים להגיב פשוט כשירה שמתמודדת עם פוסט קורונה קוגניטיבית . אני משתפת מניסיוני, ובעיקר מדגישה שבניגוד למה שמועלה לעיתים, אפילו בפורום שלנו - כתהיות של המרפאות בעיסוק עצמן, כשאלות שמגיעות מהמטופלים או כציטוט מהתייחסות של רופאים - נפגעי הקורונה לא סתם חרדים או מדמיינים, אלא חווים באמת קשיים קוגניטיביים לא מבוטלים . לפני כל פעם שאני משתפת בפרטים אישיים אני עדיין נעצרת לרגע, משתהה . האם אני בטוחה שנכון לי לשתף כך, קֳב...
אל הספר