קורץ לי מהחלון זר חמניות שנראה לי שבהחלט יאיר את שולחן החג בסוכה ויעשה לי שמח ונעים . כשהמוכרת הג'ינג'ית החייכנית מושיטה לי בחזרה את כרטיס האשראי, לפתע הטלפון מצלצל . אני מחבקת את זר החמניות בימיני ובשמאל מגששת בתיק הצד ומוציאה את הטלפון . על הצג מספר שאיני מזהה . "הלו ? " אני אומרת בשקט ופוסעת לכיוון פתח החנות . "שירה ? " נשמע קול מאנפף מעט מצידו השני של הקו . "כן ? " אני שואלת בקול מעט חזק יותר כשאני יוצאת אל המדרכה שמחוץ לחנות . "מדברת יפית מהחברה הישראלית לריפוי בעיסוק", היא משתהה ואני מספיקה בינתיים לחצות את הכביש, "אני שמחה לבשר לך שאת נבחרת כזוכה באות המופת של החברה הישראלית לריפוי בעיסוק לשנה זו" . אני נעצרת במקומי, מזל שבדיוק הגעתי למדרכה . "וואו, תודה רבה ! איזו הפתעה, לכבוד הוא לי ! " אני מחייכת חיוך רחב אל בחורה צעירה ומופתעת שבדיוק חולפת על פניי, דוחפת עגלה ובה תינוקת קטנטונת באוברול משובץ ותלתלים שחורים . "שלחתי לך במייל את המכתב של הוועדה, אבל היה חשוב לי לעדכן אותך באופן אישי", היא מוסיפה . "תודה, תודה . תודה לך, תודה לכן, נתתן לי מתנה מרגשת לחג", אני מתעשתת מעט, הבטן מ...
אל הספר