כל הפרויקטים, ועכשיו אני מנסה לשלב אותה לתוך קובץ התקציב שאותו אציג בישיבה . בתחילה הצלחתי בלי בעיה, אבל בהמשך דעתי הוסחה ונעצרתי באמצע, ואז המשכתי ותוך כדי נזכרתי בעוד ועוד דברים . אני תוהה ביני לביני אם חלק מהעניין הוא תחושת הביטחון, או ליתר דיוק חוסר הביטחון . כל הזמן נדמה לי שאני שוכחת משהו, משהו חשוב שאגלה כשכבר יהיה מאוחר מדי, כשכבר הייתי צריכה להיות מוכנה . אני צריכה לחשוב אם יש איזושהי אסטרטגיה שאני יכולה להשתמש בה כדי לסמן לעצמי שאכן השלמתי פעולה מורכבת . אבל זה קצת בעייתי כי אם מדובר במשימות מורכבות, סביר להניח שלא הכול ידוע מראש, ואם אני לא יודעת מראש מה אני מנסה לעשות - איך למעשה אדע שסיימתי ? במהלך השבוע אני ממלאת - בהקפדה יתרה, כמובן - את טבלת מעקב השינה . דני צוחק עליי שכמו בכל דבר, ברגע שיש לי משימה כלשהי אני נכנסת לתוכה כל כולי, ואני מסבירה לו שכמו שהוא יודע אין לי באמת ברירה, ככה אני בנויה . אני משתדלת להיות כמה שיותר כנה ברישום של הפעילויות במהלך היום ובערב, ובעיקר בהערכת הדברים הפחות מוחלטים כמו רמת העייפות במהלך היום או איכות השינה . אני מגלה דברים שמפתיעים אותי . ...
אל הספר