"קצת כבד, סליחה" . "זה בסדר . רוצה לתת לי עוד משהו ? " "לא, לא, זה בסדר . תיק המחשב זו העזרה הכי גדולה, תודה רבה" . כאשר אנחנו מסיימים להתארגן עם התיקים ויוצאים למבואת הבניין ניר עונה לשאלתי : "דיברתי על הפוסט שעלה בפייסבוק של הקריה, נדמה לי . לא ידעתי בכלל שאת מתמודדת עם פוסט קורונה" . אנחנו פונים שמאלה וצועדים באיטיות לעבר השביל המוביל לחניה . "אה, כן, לגמרי מתמודדת" . אני מהנהנת ומושכת בכתפי, נבוכה מעט . אני תמהה על כך שפנה אליי בצורה כל כך ישירה . אנחנו עובדים ביחד זמן מה ויצא לנו לאחרונה להיות ביחד בכמה ישיבות בנוגע לשילוב טכנולוגיה במבחנים, אך עם זאת, למיטב זיכרוני, מעולם לא שוחחנו ברמה האישית, אלא רק בענייני עבודה . "תקשיבי, לא הרגשתי כלום ! את עובדת, עושה, מגיבה מהר לפניות, מנהלת את הישיבות", הוא אומר במהירות . "זה בטח ממש לא פשוט", הוא מוסיף לאחר שהייה קצרה . "לא, ממש לא פשוט", אני משיבה בזמן שאנחנו חוצים את המדשאה לכיוון המדרגות לחניה . "כמה זמן עבר מאז שהיית חולה ? " הוא שואל . "חליתי בספטמבר, אז בערך אחד עשר חודשים", אני משיבה . "וואו, זה הרבה זמן", הוא אומר, ספק אליי ספק א...
אל הספר