בשביל להבין אפילו על איזה יום מדובר . אה, כן, היום שלישי אז מחר רביעי . "אנחנו בשידור בין תשע לעשר בבוקר, אז נשמח שתהיי זמינה . אני מעריך שנגיע לריאיון איתך בערך באזור תשע וחצי, מייד אחרי מבזק האמצע", הוא משיב במהירות, בלקוניות . "בסדר", אני עונה, מהוססת, "אני אומנם באסף הרופא, אבל אנסה למצוא חדר שקט שאוכל לשבת בו . לכל היותר אלך לשבת באוטו" . "אה, יופי, סבבה", הוא משיב, "זה זמן טוב לשאול אותך כמה שאלות הכנה לקראת הריאיון מחר או מעדיפה שאתקשר מאוחר יותר ? " "עכשיו זה בסדר גמור", אני עונה . עדיף שישאל עכשיו, לפני שיחלוף לי האומץ, לפני שאבין לגמרי מה אני עושה . אחרי כמה שאלות בסיסיות כמו מתי חליתי, איך הייתה המחלה עצמה, מה אני חווה עכשיו וגם, לשמחתי, שאלה על איך אני רוצה שיציגו אותי ומה המומחיות שלי, אנחנו נפרדים בידיעה שמחר אקיים את הריאיון הראשון שלי בנושא הפוסט קורונה . יצא לי כבר להתראיין בעבר, ברדיו וגם בטלוויזיה, אך אלו תמיד היו ראיונות בנושאים מקצועיים . התראיינתי לא מעט על תקנות הנגישות ובנושאים של הנגשה קוגניטיבית וגם בתחומים אחרים שקשורים לריפוי בעיסוק, אבל הפעם זה אחרת, הפעם א...
אל הספר