באמצעות כרטיס העובד שלה ואז, לשמאלנו, דלתות הזזה נפתחות מאליהן כאשר אנחנו מתקרבים . אנחנו נכנסים לאולם גדול מאוד, שבכל אחד מצידיו שני תאים גדולים עם חלונות עגולים שנראים קצת כמו צוללות . כולם מתקדמים אל סוף האולם, ואני נכנסת אחריהם לתוך התא האחרון משמאל ורואה בחטף את השלט "ורוד" מוטבע בסמוך לכניסה . מעניין מה צבעי התאים האחרים, לא הספקתי לראות . ליד פתח התא כעין עמדת בקרה שבצידה ארבעה או חמישה מסכים גדולים . "היי, בהצלחה לך", קול בוקע לכיווני מאחורי העמדה . זו גילה, הטכנאית שפגשתי הבוקר וסייעה לי להיכנס לבניין . "תודה רבה", אני משיבה ומחייכת אליה בעיניים, מתחת למסכה . הבטן מתהפכת לי, אני מתוחה, לא בטוחה למה לצפות, אבל נעים שיש כבר פנים מוכרות . אני נכנסת לתא . בפנים הוא עדיין מזכיר לי צוללת . גדול ומעוגל, סגור ומתכתי . משני צידיו שורת כיסאות תכולים, רחבים יחסית ובעלי מסעד גבוה . מישהו פה ממש אוהב את הצבע התכול הזה, חולפת מחשבה במוחי . לאחד ממסעדי היד של כל כיסא מחוברת זרוע ועליה מסך בגודל טבלט לערך . מעל מרבית הכיסאות משתלשלת מסכת חמצן שקופה המחוברת לשני צינורות לבנבנים די עבים . האנשי...
אל הספר