עולים לי מאמרים מחקריים נוספים ובעיקר אנקדוטות וסיפורים אישיים של מתמודדים . אפילו את זה אני כבר לא באמת מצליחה לקרוא ולהבין . לא יכולה יותר, אנסה שוב מחר . תוך כדי המחשבה הזו אני משתרכת אל הספה ונשכבת . כך דני מוצא אותי כשהוא מגיע הביתה, מרוקנת לגמרי, לא יכולה אפילו להתרומם מהספה כדי לחבק אותו אחרי יום שלם שלא התראינו . "מה קורה ? איך היה היום ? " הוא שואל ותוך כדי מתקרב אליי . "יום ארוך", אני מנסה לחייך אבל אפילו זה מאמץ כרגע . אני עם דמעות בעיניים . "היו לי כמה תובנות לא פשוטות היום", אני אומרת בקול נמוך, ספק אל דני ספק אל עצמי . "קרה משהו מיוחד או סתם בכללי ? " דני מתיישב לצידי על הספה . "נתקעתי בגשם באמצע ההליכה, אבל זה לא נורא", אני משיבה ואז מוסיפה, "בעיקר הבנתי, אצל טלי, שאני לגמרי תקועה . אני לא מבינה מה קורה איתי ומרגישה שאפילו הפסקתי לנסות, מין תחושת חוסר אונים שמשתקת אותי . וזה לא מתאים לי, זו לא אני" . דני רוכן ומחבק אותי, מרגיש את המצוקה שלי . "הבנתי שחלק ממה שמקשה עליי זה שאני לא יודעת אם כבר גילו משהו שיכול לספק הסבר . אז ניסיתי עכשיו לחפש אם יש אולי משהו חדש שיעזור לי ...
אל הספר