הרעיון לכתיבת הספר החל להתגבש בשלבים העוצמתיים של ההתמודדות שלי עם התופעות ארוכות הטווח של הקורונה, שלבים שבהם עוד בקושי הצלחתי לחשוב, ודאי שלא לשמר מחשבה קוהרנטית לאורך זמן . ככל שהוספתי לתעד, ככל שהמחברות הצטברו, חשבתי שייתכן שבסופו של דבר אעשה איתן משהו . כאשת מקצוע, כחוקרת וכמרפאה בעיסוק, הנחתי שאולי אוכל לנתח את הנתונים באחת מגישות המחקר המקובלות במחקר האיכותני . תהיתי אם גם אחרים יוכלו להיעזר באופן כלשהו בתובנות המקצועיות והאישיות שגיבשתי לאורך הדרך . גם כאשר התחלתי לעבד את כל המידע שהצטבר אצלי בשמונה מחברות, למעלה ממאה ושמונה אלף מילים, כיוונתי למסמך מקצועי באופיו . אך בניגוד למחשבות ולתכנון, במפתיע, יצא לי סיפור . אינני מספרת סיפורים מטבעי, נהפוך הוא . במפגשים חברתיים אני תמיד מתפעלת מאותם אנשים ונשים שמסוגלים לקחת חוויה, שאני כפי הנראה הייתי מסכמת במשפט או שניים, ולרתק את כל הנוכחים דקות ארוכות בסיפור מעניין ועשיר בפרטים . אף פעם גם לא ידעתי להמציא סיפורים, להבדיל מאבי, שלאורך שנים ליווה את אחי ואותי לפני השינה בסיפור דמיוני שהיה ממציא במיוחד עבורנו . אומנם אימצתי עם ילדיי את ...
אל הספר