428 אשר שקדי כחלק מהתפיסה המאפיינת את תרבות בית הספר, קיימת דיכוטומיה המעמידה את המשחק מצד אחד ואת ניגודו בהוראה ובלמידה בבית הספר מהצד השני . הדיכוטומיה הזאת נראית טבעית לאנשים . למידה, לפי ההשקפה הכמעט-אוטומטית הזו, היא מה שילדים חווים בבית הספר . משחק הוא לכל היותר הפסקה מהלמידה הבית ספרית למטרות התרעננות . אבל תפיסה חלופית שצריכה להיות מובנת מאליה, אך מסתבר שאינה כזו, טוענת כי משחק הוא תהליך פוטנציאלי ללמידה . בשעת המשחק, ילדים לומדים את הלקחים החשובים ביותר לגבי החיים, אלה שאי אפשר ללמוד בבית הספר . כדי להפנים את הלקחים האלה, הילדים זקוקים לשעות משחק כמו אלו שניתנו להם על ידי הסטודנטים- מורים בפעילויות בר-המצווה . מערכת החינוך הבית ספרית שלנו מתעלמת מכוחו של המשחק ללמידה משמעותית, לטיפוח עח על היצירתיות והתשוקה שקיימת באופן טבעי אצל תלמידים . כן, לא נתפלא למקרא מה שהתרחש במהלך השנה השנייה של ההתנסות, כאשר הסטודנטים עברו מניהול סמינר בסגנון בלתי פורמלי להוראה סדורה בבית ספר . ממסגרת חינוך בלתי פורמלית למסגרת פורמלית בשנת ההתנסות השנייה, הסטודנטים נדרשו להעביר את אותה תוכנית בר-מצוו...
אל הספר