מתקווה ומפחד, שמניעים התנהגות טועה . ה"עצמי" מגדיר את עצמו בקטגוריות של הצלחה וכישלון או של רווח והפסד, ועורך כך רדוקציה למציאות הכללית ולמציאות הפרטית בתוכה . מונחים של הצלחה וכישלון הם שפתו של האגו, אבל כדאי לזכור שהטבע התקיים לפני האגו האנושי, והוא ממשיך להתרחש גם כשהאגו מוותר או מת . הטבע הוא בלתי מוגדר, לא מצליח או כושל, לא מרוויח או מפסיד ; הים לא בשיאו כשהוא בגאות ולא נקלע אל ייאוש כשהוא בשפל, אלא נוהג כדרכו, משתנה בין קטבים, מתהווה . אם אנחנו לומדים מהטבע הלוך רוח שאין בו קטגוריות, נלמד לפתח שפיות שמעבר לאגו ונרכוש מיומנות לנהוג בביטחון גם בסיטואציות מאיימות, בלי להתעוור מהשתוקקות או מאימה . האגו נחוץ כדי לתפקד, ואנחנו לא צריכים לוותר על תחושת העצמי ועל הערכה עצמית . מטרתנו היא לחיות לצד האגו, ולהתייחס אליו כמו לבוש ותפאורה, ולא כמו מהות ותמצית לקיום ; כך אפשר לחיות את מופעי הדברים ממש כפי שהם מציגים את עצמם, בלי להוסיף תעתועי פחד ושליטה . זו שפיות שמקורה באמון עמוק בקיום וב"אני" כחלק ממנו . כך אנחנו לומדים להרגיש נוכחים, שייכים וראויים לפני כל מחמאה או תעודת הצטיינות . האגו מת...
אל הספר