ל"אני" הזה חשיבות יתרה, ואז הוא הופך למרכז הקיום עד שכמעט לא נשאר מקום למישהו או למשהו אחר . עם תחושת "אני" נוקשה מדי, מופיעה גם הרגשת נפרדות, והיא מעמיקה את הבדידות . בקיומנו יש סתירה כי אנו נוטים להיאחז באנשים, בחומר, בתפקיד ובהכרה, ומצד שני אנו מעדיפים לחשוב שאנחנו עצמאיים ועומדים ברשות עצמנו . ה"אני" אינו נהנה להרגיש שהוא תלוי לשם קיומו באחרים ושהוא זקוק לדברים, לרעיונות ולאנשים, אבל כל "אני" מצוי בהתהוות גומלין מתמדת עם סביבתו, ומוגדר בעיקר באמצעות הזיקה שלו אל מה שמתרחש סביבו . למעשה, איננו קיימים כישות לכידה בחלל ריק, אלא אנחנו מותנים בתנאים ובהתניות, כחוט באריג סבוך של מציאות . תחושת ה"אני" היא בדרך כלל מצומצמת ; היא עוברת רדוקציה להגדרה ומיפוי לתפקיד או לתואר : בעבודה היא עוברת רדוקציה למשהו ובבית למשהו אחר . לפעמים אנחנו מתקשים להחליף בין ה"עצמיים" השונים, כי אנחנו מתבצרים בתוך רדוקציה ונשבים בהגדרות, בתפקידים, בדפוסי התנהגות ובקיבעונות מנטליים . באמצעות תרגול אפשר לעבור בעדינות מקיום אחד אל אחר . מדיטציה מלמדת קיום ריק ממילים, ריק מהגדרה, ריק ממשימות, ריק מהרגשות . הנוכחות ב...
אל הספר