קצת על “תקדימים” (פרולוג)

מתחת לעטיפה הוורודה | 13 כשהוריי הצעירים היו רוצים לצאת לבלות בעיר הגדולה יחד עם זוגות הורים נוספים, השומר של המושב היה מסייר בין בתי המושב ומוודא שכל הילדים ישנים במיטותיהם, עד שההורים היו שבים מהבילוי . חממה קטנה ופורחת, כולם בשביל האחד והאחד בשביל כולם . וכמו בחממה, כמעט לא הייתי מודעת למה שקורה בחוץ, בעולם הגדול . הייתי כמו פרח חממה נדיר ומוגן . לא הייתי צריכה להתמודד עם כסף - כי לכל משפחה היה תקציב ו”רושמים” על החשבון . לא דאגתי למקום מגורים - כי המושב דאג למשפחתי לבית . לא דאגתי לבריאות או לחינוך כי כל אלו היו נגישים לי ומישהו שם בהנהלת המושב דאג שנקבל את הטוב ביותר . הדאגה היחידה שלי בתור ילדה במושב הייתה איך לקום בבוקר ולקבל את היום בחיוך . סיפורים על שנות הילדות ושנות הנעורים היו יכולים למלא עמודים שלמים של חוויות וזיכרונות, חלקם מצחיקים עד דמעות וחלקם מעלים דמעות - אך סיפורנו יתמקד בעתיד ולא בעבר ולכן ( לצערי או לצערכם ) נדלג על העלאת זיכרונות באוב ונתקדם . מייד עם השחרור מהצבא, והפרח מבקש לצמוח גבוה, לבלוט מעל שדה הפרחים, להתפתח, להיות עצמאי, לדאוג לעצמו, להשתלב בחברה מחוץ ל...  אל הספר