254 | מאירה גונט בהתחלה מתבצעים ניסויי ירי ‘על יבש' . הסטי“ל אח“י חיפה ( שקיבל את אותו שם שניתן למשחתת המצרית ‘איברהים אל-אוואל' אחרי שנכנעה ) שממנו יתבצע הירי, מבצע נעילה על המטרה, מתקרב עד לטווח של כחמישה עשר קילומטר מהמטרה ומזהה שהמכוון האופטי נעול על המטרה ולא על ספינה אחרת . הסטי“ל מפליג בחזרה עד לטווח של כעשרים וחמישה קילומטר מהמטרה, מסתובב ומפליג שוב לכיוון המטרה, לביצוע הירי מטווח של כשמונה עשרה קילומטר . אורח הכבוד, שר הביטחון משה דיין, שמילה שלו אמורה לשנות גורלות, אמור לצפות בירי מעל במה שהוכנה לכבודו . הוא מתעקש : “אין דבר כזה שטיל שעף מספינה נעה יכול לפגוע במטרה נעה“ . הוא רוצה לראות את הפלא הזה מקרוב, וכמובן, “הכי בטוח זה להימצא על ספינת המטרה“ . משתררת מבוכה . ה'חכמים' מחפשים פתרון . לבסוף נמצא ‘פטנט' : דיין ישב בספינה המצלמת את שלב הגעת הטיל לספינת המטרה, בעוד היא שטה במרחק של כשני קילומטר במקביל אליה . מסוק יוריד אותו לספינה . הכול מוכן . בהתאם לתרגול ה'יבש', אח“י חיפה נועלת על המטרה, מתקרבת לטווח זיהוי ודאי, מסתובבת כדי לפתוח טווח, ולבסוף מסתובבת שוב ומפליגה ישר לכיוו...
אל הספר