גבריאל זה לא מלאך | 127 בדרגת סרן, בלונדי, שצלקת נמשכה מלחיו אל תוך צווארונו . הוא נעמד, כובעו מתחת לבית-שחיו, נמתח לעמידת דום ונקש בעקביו, מחכה לסימן מהאדמירל, שאותת לו לשבת אל השולחן . התחלתי להרגיש רע, גלי חום וקור תקפוני, הזעתי, חשתי את קרביי מתהפכים . ביקשתי רשות לצאת . האדמירל, שחש כנראה במתרחש אצלי, סימן לאחד הנוכחים ללוות אותי החוצה . בקושי יכולתי ללכת, רגליי לא נשאוני . ניגשתי לשירותים והקאתי . שטפתי את פניי ונשענתי על הכיור כדי לנוח . המלווה אמר : ‘אתה חיוור' . כעבור זמן קצר נרגעתי . הודיתי למלווה שלי ואמרתי לו כי אני רוצה לחזור לאולם הדיונים . ‘אתה בטוח ? ' שאל אותי . 99 כשחזרנו לשולחן כבר לא היה הקצין הבלונדי בחדר“ . כאריה פצוע המנסה להתרומם, ניסתה גרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה, בנחישות ובהתמדה האופייניים לה, לשקם את הריסותיה . “ההריסות אורגנו בסדר גרמני מופתי . . . הרצינות, היעילות, החיסכון והצנע ניכרו בכל פינה . . . כשביקשתי לחם במסעדה שאלו אותי ברצינות מלאה : ‘פרוסה אחת או שתיים ? '“ כותב שלמה אראל . אשת איש הקשר ממשרד ההגנה הגיבה למחמאות על הופעתה : “תודה, השמלה כבר נ...
אל הספר