118 | מאירה גונט ניתן אות לשיגור . מתחילה ספירה לאחור . הטיל עוזב את המשגר וממריא לגובה . כל החבורה עומדת מסביב בציפייה . ההתרגשות גדולה והלב דופק . האם הניסוי יצליח והטיל יפגע ? אחרי כמה שניות — חושך . המכ“ם נכבה . הלב מחסיר פעימה . זהו ? הכול אבוד ? יעקב הולצמן, שהיה בקרון הבקרה, מספר בהתרגשות : “הבנו שנשרף פיוז במשדר“ . אולי בגלל ההדף העצום של המנוע . אהרון שפירא : “כנראה דופן הקרון נגע בארון החשמל ונוצר קצר . המשדר הפסיק לעבוד“ . המערכת בקרון צריכה לקבל את הנתונים מהמשדר כדי להכניס את הטיל למצב ‘רוכב קרן' ולהעביר אותו לביות עצמאי . ללא פעולת המשדר כבר לא ניתן לכוון את הטיל . “מהירות הטיל מאתיים מטר בשנייה, ארבע וחצי שניות לקילומטר בטווח חמישה עד שמונה עשר קילומטר . וגם לוקח זמן מרגע ההפעלה עד שהמשדר מתחיל שוב לפעול — ‘השהיה' ( delay time ) “, מוסיף הולצמן . היה ברור לכולם שהמצב אבוד והניסוי כשל . לפתע קרה הבלתי יאומן : עמיקם דותן, בהחלטה של שניות, “תפס רגליים, רץ במהירות כעשרה מטרים לעבר קרון החשמל הנגרר“ . לתדהמת כולם, “עמיקם הספיק להחליף את הפיוז ולהפעיל את המשדר כשהטיל עדיין באו...
אל הספר