242 | אלי זילברמן 2024 . 08 . ,17 שבת ירושלים אנחנו עוברים דירה ממש בעוד שבועיים, וקצב השינויים גדול ומרגש . חזרתי לא מזמן משדה הקרב של רפיח ועברתי לקדמית החטיבה, אנחנו שוב אט אט מקיימים שגרת משפחה, עומר נרשם לבית ספר חדש, תֹם תֹם הקטן עובר ממסגרת אלי"ן לגן חדש לילדים עם צרכים מיוחדים והציפייה אדירה . שיר החלימה והתאוששה וחזרה סוף סוף לעבוד במשרד, ומעל הכול — המעבר לעיר חדשה, אומנם קרובה מאוד לירושלים אבל זה לא פחות מלהתחיל חיים חדשים . שיר ואני יושבים בסלון ומשוחחים . תוך כדי שיחה, הטלפון רוטט לי בכיס . אני מוציא אותו ורואה ידיעה שכבר ראיתי בצוהריים בערוץ חמ"ל בטלגרם, אלא שעכשיו היא כבר כוללת שמות ופנים . הנופלים בעזה לפני מספר שעות קיבלו את הכותרת הנוראית "הותר לפרסום" . הפעם אחד מהם הוא חבר, לתקופה מסוימת בחיי אפילו חבר קרוב . אני קורא שיותם פלד הוא מ"פ המפקדה שנפל היום בציר הלוגיסטי בפרוזדור נצרים, משפשף את עיניי ופשוט מתקשה להאמין . אחרי כמה שעות של עצב גדול, אני יושב לדבר עם שיר ומנסה להבין למה דווקא הפעם ההשפעה עליי היא כה גדולה, וה"בלתי צפוי" הזה מכה בי . בחודשים הראשונים ללחימ...
אל הספר